<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן ד'</h1>
<h2>דף קג:</h2>
ת"ר מת פתאום זו מיתה חטופה. חלה יום אחת ומת זו מיתה דחופה. וי"א מיתת מגפה. ב' ימים ומת מיתה דחויה. ג' ימים ומת זו מיתת גערה. ד' מיתת נזיפה. ה' מיתת כל אדם. ובאבל רבתי אומר ד' וה' דחופה ו' מיתה האמורה בתורה. ז' מיתת כל אדם. יותר מכן בייסורין. מת בן חמשים שנה מיתת כרת. חמשים ושתים זו מיתת שמואל הרמתי. ששים מיתת כל אדם. שבעים שיבה. שמונים גבורה. אמר רבא מחמשים ועד ששים זו מיתת כרת. מת מתוך השחוק סימן יפה לו. מתוך הבכי סימן רע לו. פניו כלפי העם סימן יפה לו כלפי הכותל סימן רע לו. פניו למעלה סימן יפה לו. למטה סימן רע לו. בערב שבת סימן יפה לו. במוצאי שבת סימן רע לו. במוצאי יום הכיפורים סימן יפה לו [בערב יום הכפורים סימן רע לו]. בחולי מעים סימן יפה לו שרוב הצדיקים מתים בחולי מעים. וחסידים הראשונים היו מתיסרין בחולי מעים בעשרה או בעשרים יום קודם מיתתן כדי למרק הכל כדי שיבואו זכאין לעתיד לבא שנ' מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו.
